בשיחה אישית – כרמית מ”פרפר נחמד”

זוג ישראלים בשנות השלושים לחייהם, מחליטים לעבור להולנד, רוצים לנסות, רוצים לחוות משהו אחר, נשמע מוכר, נכון? מבחינת כרמית ( 43) אם לשני בנים,  המנהלת עסק מצליח באמסטלפיין, אלה הם חייה כאן. כרמית משתפת אותנו בסיפורה, העוסק בצמתים ופניות רבות בדרך, מההחלטה לעבור להולנד עם בן זוגה, הקמת הגן, הולדת שני בנים, התמודדות עם מחלה סופנית של אביה בארץ, ומות האב, פרידה מבן הזוג, מעבר הגן למבנה מתאים והרחבתו, ותחילתה של זוגיות חדשה. כן, ובדרך, כמו בכל דרך יש מהמורות ופניות רבות וצריך לבחור ולקחת אחריות ולמצוא את הדרך הטובה לך והאנשים אשר נכונים לך.

“פרפר נחמד”
כשנכנסתי לגן “פרפר נחמד” לפגישת הראיון, כרמית יושבת על כסא ילדים, ובידיה פתוח ספר גדול, חלק מהילדים קרובים מאד סביבה ומקשיבים לסיפור, חלקם משחקים בפינות המשחק בגן, וכרמית מחבקת במילים, במבטים, ויש לה את האור הזה בעיניים, את ההתלהבות, כאשר הילדים מגלים עניין בסיפור ומשתתפים וצוחקים עימה. עם סיום הקראת הסיפור רצים קטנטנים נוספים למשמע קולה המזמין ושואל, “מי רוצה לקבל מס’ז בגב”? והאווירה נעימה ורגועה, מדי פעם צחוק, וכן גם מדי פעם בכי, ושתי גננות נוספות מקדישות את תשומת הלב לילדים ומה שמגיע, מגיע באהבה.
אני משתפת בתחושותי את כרמית והיא משיבה, כן, הגן בגדול הינו מאד אישי, מאד חשוב לי שהילדים שמגיעים הנה, שזהו בעצם הגן הראשון שלהם, ירגישו את הביטחון הזה, שחוץ מהבית, אוהבים אותם ומקבלים אותם בעוד מקום. חשוב לי שירגישו אהובים עם אנשים נוספים שהם פוגשים בגילם הצעיר. ותחושת הביטחון הזו שבאמת אוהבים אותך ורוצים שיהיה לך טוב ושאכפת לנו ממך, תמשיך ותלווה אותם בהמשך חייהם.
בהמשך השיחה, נראה כי תחושה חזקה זו מלווה בעצם גם את כרמית בחייה, בצמתים השונים, בהתמודדות עם קשיים ובבחירות שבוחרת.

אז איך הכל התחיל
“הגעתי מישראל אחרי שעבדתי בארץ בתחום החינוך המיוחד, למדתי תיאטרון ועיצוב תפאורה והחלטתי יחד עם בן זוגי, לנסות משהו אחר, להכיר מקום חדש, הגעתי לכאן ולא ידעתי מה אני הולכת לעשות ומה ילד יום. ידעתי שאני רוצה לראות ולחוות דברים אחרים, מן הרפתקאה. ניסע, ננסה, נראה… החלטה לא פשוטה, כיוון שאני מאד קשורה למשפחה שלי בארץ, הורים נהדרים, אחים, יש לי משפחה חזקה שאני אוהבת מאד, כך שזה לא היה לי קל. ידעתי שאני אוהבת לעבוד ולעשות, והתחלתי עם שעות של בייביסיטר, ממש כך, וראיתי שלכל שעת בייביסיטר מצטרפים בני משפחה וחברים של הילדים. התחילה להתגבש קבוצה של ילדים ונקשרתי אליהם ונהנתי מהקירבה אליהם. בהמשך, בחשיבה משותפת עם בן זוגי, אמרנו שאולי אפתח גן ילדים וכך התחיל גן “פרפר נחמד” . בחודש מרץ בשנת 2004, שכרנו בית נחמד ונעים באמסטלפיין וילדים החלו להגיע לגן, לבית שלנו”.

“ההתחלה היתה קשה, ניסיתי לפרסם במקומות שונים ובבתי –ספר ולא הגיעו ילדים חדשים והעסק לא זז. התחלתי עם שעת סיפור, הקראת סיפורים לילדים והצגות קצרות עם תפאורה יפה ורצון לתת לילדים לחוות חוויה כייפית. כל הזמן האמנתי שאנשים יבואו ושיאהבו, לקח זמן, אך זה קרה. באיזשהו שלב הגיעה אשה שילדיה לומדים בבית הספר הבינלאומי אשר הביאה את ביתה לגן, ועם הקשר עימה, חל השינוי, היא סיפרה להורים נוספים בבית הספר שהגיעה בחורה מישראל, אשר פתחה גן בביתה. באמצעותה נחשפתי לאוכלוסיה חדשה ומשעת סיפור עם 3-4ילדים הגן הלך וגדל. זה נמשך כך כחצי שנה וגן “פרפר נחמד” עבר מפה לאוזן ובחודש ספטמבר באותה השנה כבר לא היה מקום והגן היה מלא. הילדים/ות והוריהם היו מרוצים וגם אנחנו. אהבתי את מה שאני עושה “.
כרמית מסבירה כי זו התפאורה היפה ביותר, “הכי יפה לגור בתוך גן ילדים. נכנסים הביתה ורואים גן. אהבתי את זה מאד. נהנתי מהצבעוניות מהבובות והתחפושות, מציורי הילדים על הקירות, נהנתי מאד מהסיפור הזה. בשנים הראשונות שלנו כזוג, לא היו ילדים וממש הרגשתי שכאילו ילדי הגן הינם הילדים שלי, במהלך השנים נולדו שני ילדנו, הם ממש נולדו לתוך הגן, הגן הוא גם ביתם ואהבתי זאת. עבדתי קשה והגן גדל ושגשג. עם השנים גדל הביקוש וביתנו כבר לא הספיק בגודלו וכן הרשויות בהולנד בקשו שנעבור למבנה מתאים יותר. במהלך תקופה זו שארכה כשנתיים, חלו ארועים משמעותיים בחיי, אבי חלה מאד, נפרדתי מבן זוגי, וכן כל תהליך מעבר הגן למבנה הנוכחי וההתאמות לרשויות ההולנדיות שגם עזרו.

ההתמודדות
מהיכן הכוחות, כרמית משיבה בחיוך, “יש לי מזל בחיים, בורכתי באנשים טובים סביבי שעוזרים לי ואכפת להם ממני, שרוצים שאצליח, הרבה אנשים טובים, יש לי חברות טובות לב שעזרו לי בנקודות משבר והן חברותי. אני נעזרת בקוצ’רית, מאמנת עיסקית מצויינת שליוותה אותי בימים קשים יותר וממשיכה ללוות אותי גם היום. הרבה בזכותה קבלתי את האישורים לניהול הגן לפי התקנות ההולנדיות. היא אשה חזקה ואיכותית . עוזרים לי כי אני יודעת לבקש, אני יודעת שאני לא יכולה לבד ואת העזרה אני מבקשת באופן הישיר ביותר ולא מצפה שתמיד אנשים יוכלו, לפעמים לא יכולים וזה טבעי, האנשים סביבי זה נהדר”.
כרמית מדגישה כי מאד סומכת ואוהבת אנשים וזה נותן לה את הביטחון בהמשך דרכה. “זה בא לי מתוך האישיות, זה נבנה אצלי עם השנים, אני סומכת על צוות הגננות בגן, על הילדים והוריהם וכן כך בחיי האישיים ואני רואה שדרכי טובה, אני באמת מצליחה בהתנהלותי זאת כלפי אנשים, לא התאכזבתי בדרכי. יש לי כמובן את הפחדים והחששות ולפעמים יש נפילות, אבל בגדול, ההסתכלות שלי די חיובית ואופטימית ואני רואה שאנשים מעריכים זאת וזה עוזר”.

ההתמודדות עם מחלתו של אביה וההבנה שהעוגן בחייה איננו עוד, גם הובילה להבנה שמה שקבלה ממנו במהלך כל חייו, עזר ועוזר בהתמודדות עם האובדן, עם זה שהוא לא נמצא. “כל האהבה שקבלתי ממנו, זה הכוח שמאפשר ועוזר לי להתמודד, לכן אבא שלי ממשיך ללוות אותי גם כשהוא לא כאן. מחלתו של אבי והנסיעות לארץ במהלך כל שנת הטיפולים זו היתה תקופה מטורפת וקשה מאד מבחינה פיזית ונפשית. מצד אחד, אהבתי מאד להיות עם אבא שלי ולנסוע אליו ולטפל בו עם כל הכאב. כמעט כל חודש נסעתי לשלושה ימים, ליוויתי אותו עד שנפטר ואהבתי להיות שם איתו. ומצד שני, אני אוהבת להיות עם ילדיי כאן, התחושה הזו מאד מורכבת. את עוזבת את ילדיך כאן ונוסעת לארץ ובארץ את עוזבת את אביך וחוזרת לכאן, כל הזמן ההתמודדות המורכבת הזו. כששתפתי את ילדי לגבי סבא, הרגשתי שהנסיעות גרמו לו להבין שככה מתנהגים ונמצאים עם מי שאתה אוהב, ובני אמר לי, ” אמא אז תסעי אליו…” ובמילותיו הבנתי שהוא מבין ויחד עם שאר הדברים, זה עזר לי להרגיש שבעצם עשיתי טוב גם לאבי, גם לילדי וגם לעצמי.
כמו כן יש את ההבנה שהמציאות היומיומית ממשיכה ואני יודעת שהחיים חזקים מכל דבר. עם הקושי את אוספת את עצמך, לא נשברתי, אלה החיים ואני ממשיכה, אני לא מרחמת על עצמי ולו לשניה. אני בטוחה שעשיתי ועושה טעויות בדרך, אך אני יודעת שהכוונות שלי טובות ובאות מאהבה, אז אני סולחת לעצמי וגם לאחרים.

התובנות…
” היום אני יודעת מה חשוב לי בחיים, זה גם עוזר ומפקס ונותן לי כוח, חשובים לי ילדיי, חשובה לי העבודה שלי והצוות, שהקשר הטוב ביננו והאווירה הנעימה תימשך, אני רוצה שתהיה המשכיות וגדילה, וגן נוסף יפתח לתינוקות בגילאי 3 חודשים ומעלה, באותו המבנה. חשובים לי ילדי הגן והוריהם וכייף לי לראות איך הם גדלים ומתפתחים וחשוב לי הקשר עם חברותי ועם האנשים המשמעותיים בחיי.
כל התהליך הזה, עזר לי להבין טוב יותר שעכשיו אני חושבת על עצמי, באמת מה אני רוצה, מה חשוב לי ומהם החלומות שלי. “החיים מביאים אותך למקומות מסויימים ואתה צריך להיות ער להזדמנויות ולדעת לעשות עימם משהו חיובי ולהגשים עוד חלום, לדעת מהם החלומות שלך וללכת איתם”.

(המעוניינים ביצירת קשר לכתבות נוספות, יכולים לפנות למערכת או ישירות למיכל: michalmporat@yahoo.com )

* צילומים בכתבה באדיבות כרמית מזרחי

הדפסת כתבה