“שמעת מי התאבד היום”?! בני התפרץ אל דירתו של גדי בסערה, נעמד מעל המיטה וצרח “משה, הבן של הירקן, תלה
“אנחנו אך ורק יזיזים” אמרת מבלי למצמץ ואז הוספת בפסקנות “שלא יהיו פה דרמות ורגשות…” חשבתי לעצמי שאת מדברת על
שבועות היה החג של מיכאלה. כל שנה מחדש, בעשרים השנים האחרונות, ערב החג, היא היתה קופצת לסופר ובוחרת את חומרי
היא לקחה אותי לתחנת הרכבת בפרנקפורט והמתינה עימי להסעה.ידיה כרוכות סביב צווארי.מבטה מלא תוגה וערגה.אני נזכר בדבריה שבוע קודם לכן:“אני
מאת: תכלת גינס גיליתי שנגמר לי הכסף כשחיכיתי לקו 83. פתאום נזכרתי בסיפור של אבא, שהיה לו פעם כסף
ישבתי מולה בפאב ופשוט בהיתי בהן.דוק סמוי של אבק דרכים דמיוני כיסה אותן.המשכתי לחדור במבטי פנימה סורק וסוקר תנודות בהבעות
מנחם יצא מבניין המגורים עם חיוך רחב.כרגע סיים פגישה מוצלחת עם יהלומן מפוקפק באחת מעיירות הטאונשיפ שבפאתי קייפטאון. היו אלו
כשהייתי קטן פגשתי את פחד. הוא היה הבריון הזה מסוף הכיתה שתמיד התנכל לי בהפסקות ותוך כדי השיעורים. תמיד איים
מאת: יתיר הבר אתמול אחז בי פחד. הוא אחז בי חזק, על גבול ההטרדה, ואני הבנתי שהוא פשוט מתגעגע
מאת: רן אפלברג כשסבתא רוזי שמעה שנעמי ואני נפרדנו – היא לקחה ישיר מפתח-תקווה ודפקה לי על הדלת. “חם”, היא
תמיד הוא נוחת מחוייך, שמח, זחוח בטוח.מפזר אנרגיות לכל עבר, משדר שתמיד בסדר, אוהב שאומרים עליו גבר.מרים לחיים, מסתכל בעיניים,
הערב צעקתי על אשתי,באמצע ההבדלה אצל ההורים שלי.אבא שלי בדיוק מרח לנו יין בכיסים, כדי שתהיה פרנסה טובה.ואמא שלי ברכה
הוא פתח את בקבוק היין, ומזג לשניהם בדממה את הנוזל האדום המשקר. אותו ערב עשה את כל הטעויות האפשריות. בידיים
כבר שבוע שהיא מגיעה לבקר. בדרך כלל בזמני הפנוי, אך לפעמים גם בזמן העבודה, נכנסת לחנות ואומרת שלום. תמיד אחרי
“אתמול בלילה הנשמות שלנו עשו סקס” זה היה המשפט הראשון על הבוקר שהיא הוציאה מהפה. הסתכלתי עליה בבעתה וכל מה
מאת: אלי טויל יצאתי מהבית במהירות, הרגשתי שאני נחנק מבפנים.“מוכרח לראות אנשים ולנשום קצת אוויר”, מלמלתי לעצמי.רגליי הובילו אותי לקופישופ
כשהייתי בן 17 וחצי, גנבתי לאבא שלי את “החיפושית” הכחולה ונסעתי ברחובות צדדיים לשכונה של ליאן…עצרתי את הרכב בסמוך לבניין שלה,
מאת: שרית אשואל כל יום חמישי, כשאמא היתה הולכת לקניות, אבא היה שם לה ביד עוד שטר אדום של מאתיים ולוחש לה שהיא